#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צ. מאלו מעשים רואים שבני ארץ ישראל היו מחבבים זה את זה? 	"א. שריש לקיש אף שהיה חריף טובא קרא לרבי מאיר פה קדוש שהיה מחבבו וטורח לקיים את דבריו.<br>ב. שישב רבי ואמר אסור להטמין את הצונן, אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי אבא התיר להטמין את הצונן א""ל כבר הורה זקן , ואילו רבי יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני רבי דהא ר' ישמעאל בר' יוסי ממלא מקום אבותיו היה והיה כפוף ויושב לפני רבי וקא אמר כבר הורה זקן."	סנהדרין כד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"צא. א""ל נאמן עלי אבא כאחד הדיינים האם יכול לחזור בו וההלכה 1) במחול לך או באתן לך 2) לפני גמר דין או לאחר גמר דין? "	"1) נאמר במשנה שר""מ אומר שיכול לחזור בו וחכמים אומרים שאינו יכול לחזור בו. לרב יהודה אמר שמואל מחלוקת במחול לך אבל באתן לך דברי הכל יכול לחזור בו. לרבי יוחנן באתן לך מחלוקת והסתפקה הגמ' אם באתן לך מחלוקת אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת. לרבא מחלוקת באתן לך אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו. לדברי רב אשי שלח רב נחמן בר יעקב שבאתן לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים.<br>2) לריש לקיש מחלוקת ר""מ ורבנן לפני גמר דין אבל לאחר גמר דין דברי הכל אין יכול לחזור בו. לרבי יוחנן ולרבא לאחר גמר דין מחלוקת אבל לפני גמר דין דברי הכל יכול לחזור בו. וכן דעת רב נחמן בר יעקב ופסק כחכמים <sup>לח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לח.  כתב הר""ן שלהלכה לאחר גמר דין בין באתן לך בין במחול לך אינו יכול לחזור בו, אבל לפני גמר דין בין באתן לך בין במחול לך יכול לחזור בו.</span>"	סנהדרין כד.- כד:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	צב. האם פסול לעדות מדאורייתא או מדרבנן ומדוע 1) המשחק בקוביא 2) מלוה בריבית קצוצה 3) עבד? 	"כתבו התוס' (ד""ה ואלו):<br>1) פסול מדרבנן. ואפי' למ""ד משום אסמכתא ואסמכתא לא קניא מ""מ אינו דאורייתא כיון שאינו סבור לעשות איסור <sup>לט</sup>. ולמ""ד משום ישובו של עולם פשיטא שאינו אלא מדרבנן.<br>2) פסול מדרבנן. דלא משמע ליה איסור כיון שמדעתו נותן <sup>מ</sup>.<br>3) פסול מדאורייתא ק""ו מאשה, מה אשה שכשירה לבא בקהל פסולה להעיד דכתיב האנשים ק""ו עבד שפסול לבא בקהל.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לט.  גם דעת הר""ן שפסול מדרבנן אך מטעם שמשחק בקוביא אינו כגזל רגיל של 'ויגזול את החנית' והביא הר""ן את דעת ה""ר דוד שפסול מדאורייתא כגזלנים, שאם מטעם שאינו חושב לעשות עבירה לא היו צריכים לפוסלו אף מדרבנן.
<br>מ.  והר""ן כתב שפסול מדאורייתא ולקמן כה, א הביא לכך ראיה.</span>"	סנהדרין תוס' כד:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"צג. למ""ד משחק בקוביא לא הוה אסמכתא מתי הוה אסמכתא ומתי לא ומדוע והבא דוגמא לדבר 1) לרש""י ע""פ פי' ר""י 2) לר""ת? "	"1) כשסומך בדעתו וסבור שבידו לעשות הוי אסמכתא אם הגזים, שמראש כשהתנה סבר שלא יבוא לידי כך ולא התכוין להקנות. ודוגמא לדבר אם אוביר ולא אעביד אשלם אלף זוז.<br>ואם לא הגזים לא הוי אסמכתא שסבור הוא שכך הפסיד חבירו אם לא ישלים תנאו וגמר ומקני. ודוגמא לדבר אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.<br>כשאינו בידו כלל ואפ""ה התנה ש""מ שמספק גמר והקנה ולא הוי אסמכתא ואפי' הגזים ודוגמא לדבר משחק בקוביא.<br>ואם אינו לגמרי בידו אלא תלוי גם באחרים אע""ג דלא הגזים אינו גומר ומקנה והוי אסמכתא ודוגמא לדבר שהתחייב לשלם אם לא יקנה יין שתלוי גם בדעת המוכרים.<br>2) לר""ת דבר שאינו בידו הוא יותר אסמכתא מדבר שבידו. ובמקום שאינו יכול להרויח הוי אסמכתא לדוגמא משליש שטרו שאם לא יפרע כולו יתנהו למלוה. אבל כששנים הם וכמו בקוביא או בשידוכין לא הוי אסמכתא משום דכל אחד רוצה לקנות ובההיא הנאה גמר ומקנה לחבירו."	סנהדרין כד: - כה. ותוס'		
